מתוך: עיתון 77, הירחון לספרות, גל' 238, שנה כ"ג, כסלו-טבת תש"ם, דצמבר 1999
ההיסטוריוגרפיה של הספרות נוהגת לחלק את היצירה הספרותית בת הזמן – לתקופות (פריודיפיקציה), או – לחבורות, דורות, וכדומה. "הספרות הישראלית" שנקראה כך עם הקמת המדינה (לפני כן – "ספרות ארץ ישראל"), הציגה את עצמה עם הדור הראשון שכתב ופרסם בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20; דור זה כונה " דור בארץ" " דור תש"ח" או "דור הקוממיות", כיוון שבמרכז העיסוק הספרותי שלו עמדה מלחמת השחרור. הדור השני – דור שנות השישים, נקראו "דור המדינה", והיו דור של סופרים וסופרות, רובם ילידי הארץ, שחיו ועסקו במציאויותיה של המדינה החדשה. והנה בסוף שנות ה-70 יצאה קבוצה של יוצרים, שבחוברת שפרסמו בשם ממשות כפולה (סתו 1977), יצאו נגד הגדרותיה התקופתיות והפריודיות של חוקרי הספרות הישראלית, בטענם שאין להגדירם תחת הכותרת "דור המדינה". לדעתם, הם עומדים כדור בפני עצמו, ודרך הכתיבה התכנית והפואטיקת שלהם היא שונה ועומדת בפני עצמה. הם תבעו להופיע תחת הכותרת "דור הממשות הכפולה".
במאמר זה אני עוסקת ב"מרד" השקט של יוצרים אלה ("דור הממשות הכפולה"), שייחדו את עצמם
כמהגרים (ולא כילידים), אם כיוצאי שואה ואם כילידי ארצות ערב. מי היא קבוצה זו, במה היא מתייחדת, ואיך היא מציגה את היצירה הספרותית שלה – האחרת והמתבדלת מספרות דור המדינה.
ספרות יפה 