מתוך: עיתון 77, הירחון לספרות, שנה ל, גליון 313-312, תמוז-אב תשס"ו, יולי-אוגוסט 2006
ב-1908 הוקם המושב הראשון בארץ, עין גנים, על אדמות ממזרח לפתח תקווה. המתיישבים – פועלי העלייה השנייה, ואליהם הצטרפו בשנים הראשונות פועלים-אנשי רוח שעם השנים עתידים לשמש ממוביליו ומעצביו של פני היישוב כאן, כמו: א"ד גורדון, ברל כצנלסון, המשורר דוד שמעוני ועוד. ב-סתו 1909 הגיע גם יוסף חיים ברנר, שעלה לארץ מספר חודשים קודם לכן (פברואר 1909). ברנר חיפש מקום שקט וזול להיות עם עצמו ועם יצירתו, וזאת הוא מצא בעין גנים; אלא שברנר לא הצליח לכתוב בעין גנים, ובעיקר לא הצליח לבצע את תכניתו הגדולה לכתוב שם רומן (לימים מכאן ומכאן 1911). היצירה האחת שבכל זאת כתב שם היה סיפור קצר בשם "עצבים", שהוא אחד מהסיפורים היותר מורכבים שלו, וכן מספר מאמרים. ברנר עזב את עין גנים אחרי מספר חודשים, ואף על פי כן הטביע את חותמו בעין גנים ובחבורות הפועלים בפתח תקווה של אותה שנה, וכן הטביעה עין גנים את חותמה ביצירה של ברנר. על האינטראקציה שבין עין גנים וברנר – כ'מקום' וכ'יצירה', עוסק מאמר זה.
ספרות יפה 