בתוך: עיתון 77, מי מפחד מוירג'יניות, נשים כותבות נשיות, גל' 342-341, ספט'-אוק' 2009, עמ' 145-142
המאמר עוסק בדמותה וביצירתה של רחל מורפורגו, יהודיה איטלקיה, פורצת דרך וכותבת עברית (1871-1790), בהציעו קריאה מחודשת בשירה "תשורת דודאים". פואטית, ניתן להציג שיר זה כ"שיר התכתבות", שהיה מקובל באותם ימים, כשהיא משיבה בשיר – לשיר ההלל והשבח ששלח לה המשורר אדולף אהרנטייל. המאמר מציג את מורפורגו כמשוררת קונפליקטואלית בלשונה ובמסריה, כאשר בתוך המסגרת היהודית השובניסטית שהדירה את האישה-היוצרת ודחקה אותה למרחב המצומצם של בית ומשפחה, היא מצליחה באמצעות תחכומה הפואטי להביא לידי ביטוי – הן ברכות תודה לאדולף אהרנטייל על שבחיו והן – מחאה נשית חתרנית—לעיתים גלויה, לעיתים סמויה—על הדיכוי וההשפלה שמערכת הספרות הגברית כפתה עליה.
המאמר בוחן כיצד מורפורגו עושה שימוש בתחבולות לשוניות מגוונות, עירוב רמזים מהתנ"ך ומהספרות היהודית לדורותיה, ובסגנון השיבוצי בו היא נקטה, היא הפקיעה שיר טריוויאלי פופולרי כמו המכתב-שיר, ליצירה טעונה ומורכבת שכמו הפכה אותו לקריאת מחאה חלוצית פמיניסטית בספרות העברית החדשה.
ספרות יפה 