בתוך: לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, עיון בין תקופות. עורכים: יפה ברלוביץ, יוסף לנג, תל אביב 2010. עמ' 109-70
מאמר זה מבקש להתחקות אחר הנסיונות העובריים בארץ ישראל המתחדשת – להמציא תרבות לאומית מקומית. ואכן, כבר מעצם ההתיישבות הראשונה במושבות העלייה הראשונה (1882), הולך ומתפתח 'מפעל' תוסס ויוצר, המציע תרבות מדומיינת, שבד בבד עם מקורותיה ההגותיים במערב ובמזרח אירופה, החלה מממשת עצמה גם כפרקטיקה יומיומית מיידית. פרקטיקה זו תרמה מתחילה להתארגנותה של קהילה יישובית קוהרנטית, שסיפקה למושבות יהודה, השומרון והגליל רפרטואר משותף ומגוון של טקסים, סמלים ומנהגים (מסורתיים ומודרנים, מיובאים ומקומיים), שבאמצעותם הצליחו לדמיין (בארץ זרה ומנוכרת זו), את שיוכם כישות לאומית כאן ועכשיו. כך באמצעות חגים מתחדשים כמו ט"ו בשבט והנטיעות או ט"ו באב והריקודים בכרמים; כך באמצעות סמלים מודרניים כמו המצאת הדגלים וההימנונות, כך שמות עבריים חדשים, וכך הטיול בארץ, שירה בציבור, הקומזיץ עם תפוחי אדמה ודג מלוח ועוד.
ספרות יפה 