בתוך: עיתון 77, לספרות ולתרבות, שנה ו', גל' 33-32, אדר אייר תשמ"ב, מרץ-מאי 1982
נח שפירא (1931-1863) עלה לארץ בעלייה הראשונה, ונמנה עם הסתדרות הפועלים הראשונה (הקדימה את פועלי העלייה השנייה, וכמובן את ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, 1920). הסתדרות זו נקראה "העשרות", כיוון שנבנתה גם כארגון פועלי צבאי, שהתחלק לקבוצות של עשרה, ובראש כל קבוצה – "שר העשרה", שדאג לבני קבוצתו – בריאותם, כלכלתם, ובעיקר לעבודה עבורם. נח שפירא ששלח ידו בעט סופרים, דאג גם לשירי עבודה עבור פועליו. שירי עבודה אלה היו חלק בלתי נפרד מהטקס הפועלי היומי, עת יצאה הקבוצה בבוקר לעבודה, במדים ירוקים, במעדרים על הכתף, ובשירה רמה. שירי עבודה אלה היו פופולריים ביותר, ופשטו קל מהרה בין כל פועלי הארץ. ביניהם השיר שהפך להמנון העבודה, והוא : "יה חי לילי יה עמלי". מאמר זה עוסק בנח שפירא וביצירה השירית שלו.
ספרות יפה 