בתוך: ראשיתה של הספרות בארץ ישראל וזיקתה לשירת ספרד, הצעה למודל תרבות יהודי-ערבי, קובץ מיוחד שירת ספרד והשפעותיה, בקורת ופרשנות, כתב עת לחקר לספרות עם ישראל, חוברת 32, רמת גן, תשנ"ח, 1998

במרכז המאמר עומדת השאלה: מדוע ספרות העלייה הראשונה פונה לנהל שיג ושיח עם השירה העברית בימי הביניים בספרד, שהרי מה לספרות העברית המתחדשת בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 עם היצירה היהודית של גלות ספרד במאות ה-11 וה-12? המחקר הוביל אותי לשתי קבוצות של יוצרים ואינטלקטואלים שפעלו כאן (סוף המאה ה-19, התחלת המאה ה-20): האחת הקבוצה של סופרי העלייה הראשונה שבמסגרת יצירתם הראשונית האקספרימנטלית חיפשו סיוע פואטי גם בשירת ספרד, כדי להעמיד ספרות חדשה בארץ החדשה; ואילו על הקבוצה השנייה, אותה אני מכנה "החבורה הירושלמית", נמנו יוצרים ואינטלקטואלים מקומיים, ילידי הארץ, שביקשו למסד כאן תשתית לספרות ולתרבות שתתפתח כאן, על מורשתה של התרבות העברית-הערבית כפי שפעלה בספרד של ימי הביניים. במילים אחרות, היצירה היהודית בימי הביניים היוותה עבורם לא רק מקור השראה ליצירה ולפואטיקה , אלא גם למודל של חיים תרבותיים משותפים עם העם הערבי היושב כאן.