בחיפוש אחר דיוקן ה'ארץ ישראלית' בספרות הנשים בתקופת היישוב

בתוך: קובץ מיוחד האישה הישראלית, שורשים, מציאות ודימויים (עורכת טובה כהן), ביקורת ופרשנות, כתב עת בין תחומי לחקר ספרות ותרבות, חוברת 34, קיץ תש"ס, 2000

דיוקנו של הצבר בתרבות הארץ ישראלית נדונה וסופרה כבר בעלייה הראשונה, עוד טרם נולד הצבר הראשון. ואכן מודל הצבר, היהודי החדש, עוצב בניגוד לסטריאוטיפ של דיוקן היהודי הגלותי, כך שאין תימה שהצבר, כפי שהופיע בסיפוריהם של סופרי העלייה הראשונה כמו זאב יעבץ, יהושע ברזילי, משה סמילנסקי, עונה על שלושה מאפיינים עקרוניים: איש של חוסן (בריא, אמיץ, חברהמן, איכפתי ונותן כתף), איש של מוסר (איש עבודה, ישר ואמיתי), איש של מולדת, לאהבה ולתת את נפשו עליה. לא כן דיוקן האישה. מהתחלה היא לא נדונה במאפיינים ארץ ישראליים לאומיים משלה.

במאמר זה אני מבקשת להתחקות אחר דיוקנה של הצברית לביטוייה השונים ביצירותיהן של הנשים-הכותבות בתקופה של טרום המדינה; כלומר, איך בונות הסופרות הארץ ישראליות את מודל האישה החדשה או העבריה החדשה כדוגמה ומופת לילידות הארץ לעתיד לבוא.

להורדת המאמר המלא בפורמט PDF