בתוך: שאני אדמה ואדם, סיפורי נשים עד קום המדינה, יפה ברלוביץ בחרה, ההדירה והוסיפה אחרית דבר, תל אביב, תשס"ג (2003), עמ' 360-319
המאמר עוסק בגל של כתיבת נשים (פרוזה) שפרץ עם העלייה הראשונה והמשיך וגאה מעלייה לעלייה במשך כל תקופת היישוב (1882–1948), לכדי עשרות כותבות (ולו גם ביישוב צעיר וקטן, ובתנאים כלכליים ופוליטיים קשים מנשוא).
כידוע, עם הצטרפותה של תנועת ההשכלה היהודית לזרם הנאורות האירופאי (סוף המאה ה-18, המאה ה-19), ומינוף הספרות העברית החדשה, גם צעירות, שהיה ביד משפחותיהן להעניק להן השכלה עברית, החלו לשלוח ידן בעט סופרים. אלא שלמרבה התמיהה, קהילת הסופרים העבריים, הן במערב אירופה ולא כל שכן במזרחה – דחו אותן בבוז מכל וכל (מכתבי העת העבריים ומהאגודות העבריות), כך שכותבות אלה הלכו ונסוגו לא רק מכתיבת ספרות אלא גם מכתיבת מאמרים ומכתבים.
והנה בארץ ישראל, כבר עם התחלת היישוב החדש, החלו נשים להעלות את דבריהן ברבים, וגם אם החברותא הספרותית הגברית לא גילתה עניין בכתביהן, הן התעקשו ליצור ולפרסם ויהי מה. והשאלה היא: מה טיבה של תופעה זו? מדוע דווקא עם ההתחדשות הלאומית הפוקדת את העם היהודי, בנסיונותיו "לחדש" ימיו "כקדם", ועם "שיבת ציון המודרנית" להקים עם חדש ואדם חדש בארץ ישראל, הולכת ונוצרת גם ספרות חדשה – ספרות נשים, שלא הייתה ופעלה קודם לכן (על כל פנים, לא בתשוקה כזאת, לא בתעוזה כזאת, ולא בכמות כזאת).
המאמר "סיפורת מ'יבשת אבודה'", מבקש לענות על שאלה זו ואחרות, כמו: מה גרם להתפרצות יצירתית זו (סיפורים קצרים, רומנים, מחזות, ספרות ילדים, ספרות חניכה ועוד), כשנשים אלה עלו לארץ במסגרת אותם גלים לאומיים ציוניים של לבנות ולהיבנות (אם במסגרת משפחתית ואם במסגרת קבוצתית), ולאו דווקא מתוך מוטיבציה לממש את עצמן כשולחות ידן בעט-סופרים? באלה מסגרות ספרותיות של חבורות סופרים/ות הן מצאו את ביטויין? באלה פרסומים של עיתונות או של הוצאות ספרים, התפרסמו יצירותיהן? מה הנושאים שהעסיקו אותן? האם העסיקו אותן חיי הגולה או הן התמקדו דווקא בהווי הארץ ישראלי? באיזו מידה הן בודקות את חייהן בארץ החדשה – כנשים (חברות, בנות זוג, אימהות)?, וכמובן מה המתח בין מקומן במרחב הביתי לבין מקומן במרחב הציבורי?
כמו כן מתחקה המאמר אחר התקבלות יצירותיהן בקרב קהל הקוראים הארץ ישראלי (שלא היה בקי עדיין בשפה העברית), ולא כל שכן – על ידי החברותא הספרותית הגברית? ומה באשר לדינמיקה החברתית ביניהן, כנשים כותבות: האם חרף בואן מגלויות שונות, עם מאגר ידע אחר (לרבות השכלה יהודית (או כללית), שפה עברית (או שפות מולדת), הן ניסו להציע מרחב נשי ספרותי משלהן (לרבות שיג ושיח פואטי משלהן, עמדה פוליטית מגדרית משלהן, ובמות ספרותיות משלהן)?
ספרות יפה 