מתוך חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים זכויות ומשפט בתקופת המנדט, בעריכת: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין-קדרי, רמת גן תשע"א 2011
נחמה פוחצ'בסקי (1934-1869), איכרה מראשון לציון, סופרת, אשת ציבור ופמיניסטית (הייתה מהנשים הראשונות שנאבקו על זכות בחירה לנשים בארץ ישראל, ובבחירות הראשונות בהן השתתפו נשים בראשון לציון, 1919, זכתה ברוב הקולות). בין פעילויותיה הציבוריות בראשו לציון לקחה חלק ב"משפט שלום": היה זה בית משפט עממי מקומי, שבאין בית משפט מקצועי בעשורים הראשונים במקום, מינו תושבים נבחרים והגונים לגשר ולפייס במצבים של מריבות ואי הבנות אישיות וכספיות. אלא שבביתה של נחמה פוחצ'בסקי הלך והתמקם בית משפט נוסף, שענה על דרישותיהן של הנשים התימניות דווקא.
נראה שפוחצ'בסקי (קיבלה ועזרה לעדה התימנית עם בואה לראשון לציון ב-1909, יחד עם אגודת הנשים שפעלה במקום), עוררה את אימון הנשים התימניות עד כדי כך שבסכסוכים עם בעליהן, העדיפו ללכת ולשמוע בעצתה מאשר אצל רב העדה. כך קרה שבימי שישי בשעה 2.00 אחרי הצהריים היו מתאספים זוגות, לרגלי מדרגות ביתה. היא הייתה יושבת במרפסת למעלה , ולפי הסדר שומעת את טענותיו של כל זוג וזוג, ומגשרת ומייעצת ומפייסת לכבוד שלום של שבת.
במאמר זה ביקשתי לעסוק בדמותה הציבורית של נחמה פוחצ'בסקי ובמרכז פעילותה "המשפטית" הפמיניסטית, וכן באינטראקציה שבין החוויה המשפטית שלה ובין יצירתה – יצירה שתכניה עסקו בין היתר באישה התימניה ובסוגיות של מצבים משפטיים.
ספרות יפה 