מתוך: ציפור פצועה, דורה בדר, יומן 1937-1933, עורכת יפה ברלוביץ, תל אביב, 2011
בשנות ה-80 מצאה תמר אלוני, ילידת קיבוץ מזרע, צרור ניירות צהובים עטוף סמרטוטים, בארון ישן שביקשה להשליך. להפתעתה גילתה שניירות אלה מצטרפים ליומן חיים אינטימי שכתבה אמה, דורה בדר, כך במשך חמש שנים 1937-1933, יום יום. במשך עשר שנים התקשתה הבת לקרוא ולהתייחס ליומן. רק אחרי מות אימה, חזרה אליו לגלות נפש קרובה וזרה בעת ובעונה אחת. ב-1997 החליטה הבת לפרסם בכל זאת את היומן הזה. היא הדפיסה וערכה אותו, בנימוק שבדר ברשימותיה עסקה לא רק בחייה הפרטיים, אלא גם הירבתה להעיר ולהתייחס למציאות החברתית-התרבותית של אותן שנים.
היומן עוסק, כאמור, רק בחמש שנים משנות חייה הארוכות (האריכה לחיות עד שנתה ה-99, 1996-1897), ומאמר זה בא להשלים את סיפור חייה – הן לפני שנות ה-30, והן – אחריהן. המאמר מתחקה אחרי חייה הסוערים מילדותה, ברוסיה, לימודי הרפואה שלה שלא מצאו את סיומם, פעילות מחתרתית בתאים קומוניסטים שהביאה למאסריה ואפילו לפסק דין מוות. בדר הצליחה לברוח בתחבולות שונות, ובמסגרת תנועת 'החלוץ' וניירות מזוייפים הוברחה לארץ: מנחם בדר (איש השומר הצעיר ולימים חבר כנסת במפלגת הפועלים המאוחדת – מפ"ם) שהיה עם רשיון עלייה תקין נשא אותה לאישה על האוניה ללא הכרות עימה, ובכך עשה אותה לנוסעת חוקית). דורה ומנחם היו ממייסדי מזרע, הוא הירבה לעסוק בענייני המפלגה בעיקר מהבטם הכלכלי, ודורה התמחתה בענף הרפת, וכבעלת ידע רפואי אלמנטרי, עסקה ברפת הפרות החולות. כמו כן נאבקה על מקומה כאישה – ברפת, בקיבוץ ואל מול בעלה.
ספרות יפה 